החלטה בתיק ת"א 38678-01-12

1.         ביום 19.1.12 הגישה התובעת כנגד נתבעת מס' 1 (להלן "הנתבעת"), ובעלי מניותיה נתבעים 2 ו-3, תביעה כספית על סך של 209,283 ש"ח (סכום נומינלי 118,340 ש"ח), בגין חומרי גלם שסופקו לנתבעת, על פי הנטען.

            בתביעה זו עתרה התובעת להרים את מסך ההתאגדות מעל הנתבעת שהינה חברה משפחתית, ולחייב את הנתבעים 2 ו-3 בחוב הנתבע. בנוסף עתרה התובעת לחייב את הנתבעים 2 ו-3 באופן אישי, מכח חתימתם על שטר חוב להבטחת התחייבויותיה של הנתבעת כלפיה, על פי הנטען.

2.         ביום 25.1.12 הגישה התובעת בקשה למתן צו עיקול זמני במעמד צד אחד, וביום 26.1.12 ניתן צו עיקול על נכס ברח' האלה 16 בחדרה, שבבעלות נתבע מס' 2 מר חבז ציון (להלן "מר ציון").

התובעת נתבקשה להמציא את הצו לידי מר ציון, עד ליום 23.2.12. 

3.         ביום 5.8.12 הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה על ידי הקטנת סכום התביעה והעמדתו על סך של 128,514 ש"ח.

4.         ביום 26.8.12 הגיש מר ציון בקשה להורות על פקיעת צו העיקול, בנימוק שצו העיקול לא נמסר לידיו כדין, וכי לא הומצאה לידיו הבקשה להטלתו והמסמכים שצורפו לבקשה.

5.         בעקבות בקשה זו הוגשו מטעם הצדדים מספר בקשות ותגובות, ובין היתר בקשה מתוקנת למתן צו עיקול זמני שהוגשה על ידי התובעת, למקרה ויוחלט על פקיעת הצו הקיים.

6.         לאחר שעיינתי בבקשות ובתגובות הצדדים, הגעתי למסקנה כדלקמן:

הבקשה לפקיעת העיקול

7.         מאישור המסירה שהוגש לתיק ביהמ"ש עולה כי צו העיקול, כתב התביעה והבקשה למתן צו העיקול, נמסרו ביום 19.2.12, לנתבע מס' 3 שהינו אחיו של מר ציון, אשר סירב לחתום על אישור המסירה.

            מתצהירו של מבצע המסירה עולה כי באותו היום הוא הגיע לבית מגוריו של נתבע מס' 3, שכתובתו ברח' רת"ש 17 בחדרה, ומסר לו את מעטפת בית המשפט הממוענת אליו, ולאחר שהנתבע מס' 3 הודיע לו כי הינו יכול לקבל את המעטפות הממוענות לנתבעת ולאחיו מר ציון, הוא מסר לו אותם, אך זה האחרון סרב לחתום.

8.         בדיון שהתקיים בבקשה ביום 7.1.13, טען ב"כ הנתבעים כי מר ציון אינו מתגורר יחד עם אחיו נתבע מס' 3, ולכן אין בפנינו מסירה כדין.

9.         לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין זה, נחה דעתי כי אין בפנינו מסירה כדין של צו העיקול לידי מר ציון, ומשכך, יש להורות על פקיעת הצו. מסקנה זו מתבססת על לשון תקנה 481 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 הקובעת " באין אפשרות למצוא את הנמען, די בהמצאת הכתב לאחד מבני משפחתו הגרים עמו ושלפי מראית עין מלאו לו שמונה עשרה שנים..." (ההדגשה אינה במקור)

            עינינו הרואות כי מתקין התקנות התווה דרך ברורה להמצאת כתבי בי-דין, אולם בענייננו, התובעת לא הלכה בדרך זו, שכן היא לא הוכיחה כי לא ניתן היה למצוא את הנמען, הלא הוא מר ציון, ולא נטען על ידי מבצע המסירה כי נעשה ניסיון מצידו לבצע מסירה לידיו של מר ציון, אי לכך, לא שוכנעתי כי המסירה שבוצעה על ידה לנתבע מס' 3 עבור נתבע מס' 2, הינה מסירה כדין.

10.        אשר על כן, הנני קובעת כי צו העיקול שניתן ביום 26.1.12, פקע לפי תקנה 370(3) לתקנות סדר הדין האזרחי.

11.        הבקשה המתוקנת להטלת עיקול זמני

            לעניין קיומה של עילת תביעה - התובעת צירפה ראיות המבססות לכאורה קיומה של עילת תביעה כנגד הנתבעים במסגרת התביעה דנן (כרטסת הנהלת חשבונות, שטר חוב שעליו חתומים הנתבעים 2-4 כערבים, על פי הנטען). 

12.        לעניין יסוד ההכבדה - מדו"ח רשם החברות אשר צורף לכתב התביעה עולה כי לבנק הפועלים שעבוד כללי שוטף על כל נכסי הנתבעת וזכויותיה, כמו כן קיימים שעבודים ספציפיים לבנק לאומי לישראל בע"מ . בנוסף, קיים חוב בגין אגרת רשם החברות בסך של 9,818 ש"ח. יתרה מכך, נטען כי הנתבעת אינה פעילה יותר, וכי הנתבעים 2 ו-3 פועלים היום תחת שם חברה חדשה, הרשומה על שם דוד חבז שהינו בן 89. זאת ועוד, הנתבעים לא הוכיחו כל יכולת כלכלית שלהם או של הנתבעת, לסילוק הסכום שייפסק, במידה והתביעה נגדם תתקבל. במצב נתון זה, שוכנעתי כי אי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין.

13.        גם מאזן הנוחות נוטה לטובת התובעת, שכן עסקינן בדירת מגורים של מר ציון, שלא הוכח כי בכוונתו למכור בתקופה הקרובה. משכך, לא שוכנעתי כי העיקול שיוטל על הדירה להבטחת ביצוע פסק הדין, יפגע במידה העולה על הנדרש בנתבע מס' 2.